החלטה בתיק בר"ע 2405/06

1.      בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר. יעקובי) בה נדחתה בקשת המבקשים לבטל פסק דין שניתן כנגדם בהעדר הגנה בשנת 2002, לפיו הם חויבו לשלם למשיב סכום של 700,000 ש"ח. (להלן- פסק הדין) .

2.      לטענת המבקשים כתבי בי דין המתייחסים לתביעה מעולם לא הומצאו להם, הם כלל לא ידעו שמתנהל נגדם הליך משפטי, ועל פסק הדין שניתן נגדם נודע להם "רק לאחרונה" לאחר שקיבלו מלשכת ההוצאה לפועל בת"א הודעות על עיקול רכבים הרשומים על שמותיהם במשרד הרישוי.

3.      המשיב טען בתגובתו לבקשה שכתב התביעה נמסר למשיבים פעמיים, פעם אחת בשנת 1999 ופעם נוספת בשנת 2002, אולם המבקשים התעלמו מכתב התביעה ולא הגישו כתב הגנה לבית המשפט. לטענתו, לאחר מתן פסק הדין הוא פתח נגד המבקשים, ביום 14.5.02, תיק הוצאה לפועל ומסר להם את פסק הדין באמצעות שליח, אך המבקשת 2 סירבה לחתום על אישור המסירה. המשיב צירף לתגובתו תצהיר של השליח המאשר ביצוע המסירה.

4.      בהחלטה מיום 6.9.06 דחה בית המשפט קמא את הבקשה על יסוד עיון בבקשה ובתגובה בלבד. בהחלטה נקבע:

"לנוכח מועד ידיעתם של הנתבעים [המבקשים] על פסק הדין שאותו הם מבקשים לבטל, הרי שבקשת הביטול הוגשה באיחור, ללא שנתבקשה רשות לכך, וללא שהמבקשים הצביעו על טעמים מיוחדים, שיכולים להצדיק ארכה, מעבר למועד הקבוע בתקנות. במקרה דנן, לנוכח מכלול השתלשלות העניינים, ליקויים אלה בולטים במיוחד, ודי בהם כדי להביא לדחיית הבקשה".

5.      לטענת המבקשים בית המשפט קמא נתן החלטתו בטרם התאפשר להם להגיש תגובה על תשובת המשיב לבקשתם. אומנם, על פי החלטת בית המשפט קמא היה עליהם להגיש את התגובה עד ליום 3.9.06, והם לא עשו כן עד למועד זה. עם זאת, הם טוענים, ביום 7.9.06, ארבעה ימים בלבד לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת התגובה, עתר בא כוחם להאריך את המועד להגשת התשובה, אולם בקשתו נדחתה. בדיעבד הסתבר שהחלטת בית המשפט קמא בעניין זה נפלה עוד ביום 6.9.06, שלושה ימים לאחר תום המועד להגשת התגובה. מעבר לכך, טוענים המבקשים, בנסיבות העניין, משטענות הצדדים התמקדו בעניינים עובדתיים, ובמיוחד בשאלה האם הומצאו למבקשים כתב התביעה ופסק הדין ובאיזה מועד, בית המשפט קמא לא היה רשאי להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה בלבד והיה עליו לקיים דיון ולאפשר חקירת המצהירים על התצהירים שהגישו בתמיכה לבקשה ולתגובה.

6.      המשיב טוען בתשובתו לבקשה כי משהמבקשים לא מימשו את זכותם להגשת תשובה במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, בית המשפט היה רשאי ליתן החלטתו חרף אי הגשת התשובה והוא לא היה חייב להיעתר לבקשה להארכת המועד. לטענת המשיב, על פי תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , בית המשפט היה רשאי להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתשובה בלבד, מה גם שהמבקשים לא דרשו לחקור את המצהיר מטעם המשיב על תצהירו. גם לגופו של עניין, טוען המשיב, המבקשים לא ביססו טענתם לגבי סיכויי הצלחת הגנתם אם יבוטל פסק הדין ויתאפשר להם להגיש כתב הגנה.

7.      משהמבקשים לא הגישו תגובתם לתשובת המשיב במועד שנקבע על ידי בית המשפט, בית המשפט היה רשאי ליתן החלטתו בהעדר תגובה. בנסיבות אלה, בית המשפט היה גם רשאי לדחות את הבקשה להארכת המועד, מה גם שבקשה זו הוגשה לאחר מתן ההחלטה.

8.      אין לקבל גם את הטענה שעל בית המשפט קמא היה לאפשר את חקירת המצהירים על תצהיריהם שכן המבקשים כלל לא הגישו בקשה לקיים חקירה כזאת (רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ, פ"ד נג(4) 193, 196-197). בנסיבות אלו בית המשפט קמא היה רשאי לקבוע את העובדות עליהן בוססה החלטתו גם ללא חקירת המצהירים.

9.      הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"ח בטבת, תשס"ז (8 בינואר 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.